סיפור על מטרייה נחמדה ו-EMS פחות נחמד

לפני שבועיים בערך, באופן לא לחלוטין רציונלי, החלטתי שנורא בא לי להזמין מטרייה באינטרנט. זה לא שחסר מטריות בחנויות, וזה בטח לא שיורד גשם זלעפות באופן יומיומי. להיפך, כבר סוף נובמבר ומזג האוויר מסרב לרמוז שהקיץ נגמר.

אבל לפעמים, פשוט קופץ החשק הבלתי מוסבר הזה למשהו, והפעם המשהו הזה היה מטרייה.
ליתר דיוק, מטרייה של חברת Fulton הבריטית שנמכרת דרך האתר ASOS. ליתר דיוק, המטרייה הזו:

יש סוג של הסבר לעניין - אחרי כמה שנים שבהן התרגלתי לחיים הטובים עם רכב צמוד, נאלצתי לאחרונה להסתגל לשימוש בתחבורה ציבורית כאמצעי התניידות ראשי. זה לא נורא כל עוד מזג האוויר יפה, אבל עברה לי בראש המחשבה שכשיתחיל לרדת גשם זה יהיה הרבה פחות סימפטי לחכות בתחנה כל בוקר וערב. כך עלה הרעיון להשקיע במטרייה איכותית וחביבה שתספק לי הגנה ראויה מהגשם.

אחרי בדיקה קצרה, החלטתי שדגם ה-Birdcage של פולטון הוא אופציה טובה עבורי - הרעיון הוא מטריה שקופה שאמורה לכסות את הראש והכתפיים כך שהיא מספקת הגנה מקסימלית אבל לא פוגעת בשדה הראייה. אהבתי את הקונספט והביקורות האוהדות, והחלטתי ללכת על זה במחיר של £10, פחות מ-60 שקלים, שזה אולי יקר יחסית למטריה זולה וחד פעמית, אבל נראה לי סביר למוצר איכותי שישמש אותי לאורך זמן.

עד כאן החלק הנחמד בסיפור.

כשקיבלתי לפני יומיים פתק מדואר שליחים לתאם קבלת פריט בתשלום עמלה של 35 שקלים, לא היה לי מושג במה מדובר. אני לא מצפה כרגע לכלום חוץ מהמטרייה הזו ועוד הזמנה חדשה יותר מאסוס, אז חשדתי שאולי מדובר במטרייה, אבל... למה דואר שליחים? ומאיפה בדיוק הגיע חיוב של 35 שקלים על מטרייה שעלתה פחות מ-60?

היום כשהגיע השליח, התברר שאכן מדובר במטרייה, ושמשום מה, מסיבה שלא ברורה לי כלל, היא נשלחה במשלוח "מזורז" מסוג EMS. זה משלוח שעולה הרבה כסף, ושכל כולו צרה אחת גדולה. מסתבר, שלא משנה מה נשלח במשלוח כזה, תמיד תהיה עמלה למקבל המשלוח. הסכום המינימלי, כאשר מדובר במוצר שלא חייב במע"מ (פחות מ-75$) הוא 35 שקלים. כלומר, כל הזמנה, ולא משנה ערכה, תחוייב לפחות בסכום הזה. אם עוברים את הסכום הפטור ממע"מ, החיוב כבר תופח בצורה משמעותית ומגיע למאות שקלים.

וכאן מגיעה השאלה - מי בדיוק החליט לשלוח לי את המטרייה הזו ב-EMS, ולמה? ההשערה שלי כרגע היא שבגלל שמדובר בפריט בעל מידות חריגות (המטרייה עצמה באורך של כמעט מטר, והקרטון בו נארזה ארוך עוד יותר) החליטו באסוס לשלוח אותה במשלוח כזה. מצד אחד אני די מעוצבנת שלא ראו לנכון לעדכן אותי בעניין הזה, לצורך הידיעה אם לא לצורך קבלת אישור, מצד שני ברור לי שכביכול הכוונה לטובתי - מדובר במשלוח "מהיר" יותר, בתיאוריה אם לא בפועל.

אבל הסירחון האמיתי כאן מגיע מכיוון דואר ישראל, שמפעיל את שירות ה-EMS וגובה בעבורו עמלות מונפצות וחסרות שחר, מבלי לספק תמורה ממשית עבורן, ומבלי לאפשר קבלת מידע ברור ושקוף לצרכן.

כי עם כל הכבוד, להגיע לנמען כשהחבילה מוחזקת אצלך כבת ארובה, ולדרוש תשלום עבור משלוח שהוא לא ביקש, לא רצה, ולא נותן לו שום יתרון, זה להיות חכם על חלשים. לקחת עמלות שקר כלשהו שערכן כמעט עולה על ערך המוצר עצמו, זה סתם סוג של חזירות. זה הרי לא שהמטרייה הגיעה אליי מהר במיוחד, היא הגיעה אליי תוך שבועיים - פרק זמן ממוצע פחות או יותר למשלוח מאנגליה, ונוסף על זה הטרטור המיותר תודות לצורך לתאם הגעה עם השליח.
לקפוץ לדואר לוקח לי פחות זמן ולא עולה לי גרוש.

אם הייתי בוחרת במשלוח EMS בעצמי, הייתי רואה בתשלום הזה שכר לימוד, אבל העניין הוא שלא הייתה לי שום בחירה לגביי דרך השילוח. מבחינתי הזמנתי פריט ככל פריט אחר, והייתי אמורה לקבל אותו בסניף הדואר שלי כרגיל, בלי תיאומים מיותרים עם שליחים ובלי עמלות מונפצות.

אז מה המסקנה כאן? כנראה לא להזמין מטריות באינטרנט. גם ככה אין כאן באמת חורף.

נסיים, איך לא, עם Umbrella, ella, ella, eh eh eh.

סכמ"ש (סיכום שופינג) - חודש אוקטובר

לכבוד התחלת חודש אשראי חדש, החלטתי שאולי זה רעיון טוב לסכם את הרכישות של החודש שעבר. הרעיון הוא בעיקרון לקחת מבט נוסף על כל מה שרכשתי החודש (והיו הרבה מאוד רכישות) כדי לאפשר מחשבה נוספת ושקולה - האם יש רכישות שהייתי שוקלת שוב? האם כל מה שקניתי יהיה לי שימושי ופרקטי? ואם חרגתי, איפה ולמה?

ויש גם סיבה נוספת - לעתים קרובות מדי, אני קונה משהו בהתרגשות רבה ואז "שוכחת" אותו בארון לחודשים ארוכים, בין היתר בגלל שיש לי כל כך הרבה בגדים ולא תמיד קל לי להכניס למחזור הלבוש רכישות חדשות באופן מיידי. חשבתי שאולי מעבר נוסף על הרכישות הטריות יסייע לי להכניס אותן למודעות ואולי זה יעזור לשלוף אותן מהארון לשימוש ראשון קצת מהר יותר מהרגיל.

אז מה היה לנו בחודש אוקטובר?

סנדלים חומים מדגם SayItAntSo של Nine West
נרכשו ב-150 ש"ח באאוטלט.
הייתה דילמה די גדולה לגביי הרכישה שלהם בגלל שהם גדולים עליי בערך בחצי מידה. למרות זאת, אני מחפשת סנדלים חומים כבר המון זמן, ולא מצליחה למצוא דגם שגם יהיה יפה, גם יחמיא לי לקרסול, גם יהיה נוח מספיק, וגם יהיה במחיר הגיוני. עוד צריך לבדוק בפועל אם החוסר דיוק במידה קריטי מבחינת הנוחות, אבל בכמה צעדים בחנות זה היה בסדר. מקסימום, אולי זה משהו שניתן לתקן אצל סנדלר.

ג'קט עור חום של Bershka
נרכש ב-590 ש"ח בסניף הרצליה.
טוב, כבר כתבתי פוסט שלם בעקבות הרכישה שלו, אז נסתפק בלומר שאני מאוד מרוצה ממנו, ולמרות שהוא עוד לא יצא מהארון, אין לי שום ספק שזו הייתה רכישה שווה ומשתלמת. אפילו רק בזכות זה שאין לי יותר שום חשק להסתכל על עוד ג'קטים. ה-craving נרגע סופית, וזה הישג מבחינתי.

ג'ינס אפור, ג'ינס כחול וסווטשירט שחור-אפור דרך ASOS
נרכשו יחד בקנייה אחת, עבור 150 ש"ח.
אחרי רכישת הג'ינסים בורדו שצלחה חלקית, התחשק לי עוד כמה ג'ינסים מאסוס. אחרי הרכישה הנוכחית, נראה לי שהחשק עבר, לפחות זמנית. הג'ינס האפור צמוד ברמות מכאיבות (Literally), והג'ינס הכחול אפילו לא עלה עליי לפני שהחלטתי שהוא יוחזר. אני אתן עוד צ'אנס לג'ינס האפור כדי לוודא שאין מצב להתרחבות נחוצה, אבל ההתנסות הזו בהחלט ציננה את ההתלהבות שלי מהקונספט של רכישת ג'ינס מקוונת. הסווטשירט האפור דקיק מהצפוי, כך שהוא לא בדיוק סווטשירט, אבל הוא מחמיא ונחמד דיו, ומצדיק את המחיר הנמוך (30 ש"ח בערך).

חולצה שחורה, חולצה סגולה עם ראפלס וגרביונים שחורים ב-H&M
נרכשו יחד בקנייה אחת עבור 50 ש"ח.
הצלחתי לנצל לא רע את הסייל ב-H&M בשתי רכישות שונות החודש. בראשונה, קניתי שתי חולצות חביבות וגרביונים שחורים. עוד לא הלכתי עם החולצות האלו, אבל אני בטוחה שהן יהיו לי שימושיות בקיץ הבא (או בחורף הנוכחי, אם הוא ימשיך להיראות כמו קיץ). מהגרביונים אני מאוד מרוצה, כי בעוד שיש לי סטוק היסטרי של גרביונים שחורים, מדובר בסוג עבה מבד סרוג, והייתי צריכה כמה גרביונים אטומים דקים ואלסטיים.

משקפי שמש כחולות מדגם Erika של RayBan
נרכשו ב-260 ש"ח בסניף אירוקה בקניון איילון.
האמת, אני ממש לא צריכה את המשקפיים האלו. לא רק שיש לי כבר 5 זוגות רייבאן, שניים מהם מדגם Erika. לא הייתי צריכה זוג שלישי בצבע אחר. אבל לך תגיד לא למשקפיים בדגם האהוב עלייך, בהנחה של 80% ובמחיר שחותך כמעט בחצי את המחיר שנחשב "שווה" לרייבאן. בקיצור, מקרה קלאסי של רכישה בגלל המחיר ולא בגלל צורך. ובכל זאת, מכל הרכישות בחודש האחרון, זו הרכישה שאני משתמשת בה באופן יומיומי ונהנית ממנה הכי הרבה נכון לעכשיו. אני מאוד מרוצה מהמשקפיים האלו.
ועל הדרך, קיבלתי איתן גם נרתיק כחול שרציתי כבר מזמן.

סוודר צמר כתום של H&M (יד שנייה)
נרכש בחנות יד שנייה עבור 40 ש"ח.
אני סופר מרוצה מהסוודר הזה. אמנם בדיעבד הסתבר שהוא במקור מיועד לגברים (מה שלא יכולתי לדעת, כי הוא אוברסייז ונמכר באזור של הנשים בחנות יד שנייה), אבל הוא מקסים בעיני, בצבע נהדר לחורף, מחמם מאוד ונראה איכותי ועמיד. לדעתי הוא יהיה פשוט מושלם בימים קרים (אם אי פעם יגיעו ימים כאלה), מעל סקיני עם מגפיים שחורות.

חולצה ירוקה, חולצה אוף-וייט וגופיה בצבע בורדו  ב-H&M
נרכשו יחד עבור 30 ש"ח (סך הכל!).
הניצול של הסייל ב-H&M הסתיים עם קנייה של עוד 3 חולצות. החולצה בצבע אוף-וייט זהה לשחורה שקניתי (חוץ מהצבע) ולדעתי תהיה נהדרת כפריט בייסיק שימושי. אני לא נוטה לקנות חולצות בצבעים בהירים, אבל במחיר של 10 שקלים ועם גזרה מוצלחת, אני בטוחה שאמצא לה שימוש. החולצה הירוקה נהדרת ומחמיאה, והגופיה בצבע האהוב עליי, בטוח תשתלב בלבוש איכשהו בקרוב.

קרדיגן לבן עם תחרה ושמלת סריג כחולה של Benetton
נרכשו ע"י אמא בחנות יד שנייה.
אני צריכה עוד לחשוב איך אני משלבת את הקרדיגן הלבן והעדין הזה, כי אין ספק שאם הייתי לבד, לא הייתי בוחרת בפריט כזה. כאמור, אין לי חיבה לפריטים בהירים, וגם לא לתחרות עדינות ושבריריות. נראה, אולי עם איזו שמלת סטרפלס בעייתית בחג כלשהו?
השמלת סריג של בנטון, לעומת זאת, היא בול בשבילי - מחמיאה, באורך מוצלח, בצבע מצויין, מחברה מוערכת שעוד אין לי בארון.

נעליים אפורות של Shoola, ג'ינס של D&G, קרדיגן נקודות של H&M
בהמשך היום כיף עם אמא, נרכשו על ידה בחנות יד שנייה אחרת (אני שילמתי על הנעליים - 100 ש"ח).
הנעליים מושלמות. אני הכי מרוצה בעולם שקניתי אותן, למרות התגובה הצוננת של אמא שלי אליהן. הן יפיפיות על הרגל, יש להן צבע שאין לי באף נעל, והן נראות איכותיות ומתוקות. האמת, הן קצת פתחו לי את התיאבון לבחון יותר מקרוב את שוק מעצבי הנעליים בכלל, ואת Shoola בפרט... אבל המחירים, המחירים.
הג'ינס של דולצ'ה וגבאנה היה קצת סינוור מותגים. מדובר בג'ינס בגזרה ישרה, והוא נראה ממש חדש ומחמיא והכל... אבל לשלם 150 ש"ח על ג'ינס יד שנייה זה קצת חריג מבחינתי, והשם על התווית לא באמת מצדיק את זה.
הקרדיגן הוא פשוט לבן קרדיגן חמוד עם נקודות שחורות קטנות ואני בטוחה שאשתמש בו בקרוב. זה מסוג הפריטים שישתלבו עם המון דברים.

סוודר פסים נייבי-לבן של Vila דרך ASOS
נרכש ב-ASOS עבור 60 ש"ח.
הוזמן לפני שבוע ועוד לא הגיע. על הדוגמנית הוא נראה קצת קצר, ואני מקווה שהוא ישב עלי יפה וישתלב נחמד גם עם סקיני ואולי גם עם חצאית כחולה. אחד הדברים שאני באמת מחפשת כרגע זה סוודרים עם דיגומים מעניינים, וזה ספתח לא רע לעונה הקרה (או קרה תיאורטית, נכון לעכשיו).

בסיכומו של דבר, היה חודש פורה בגזרת השופינג (פורה מדי, האמת), אבל אני חושבת שרכשתי במהלכו לא מעט פריטים מוצלחים שישמשו אותי לטווח ארוך. חוץ מהג'ינס שיוחזר לאסוס, אני לא באמת מתחרטת על אף רכישה. מה שכן, אפשר בהחלט לומר שחזר לי החשק לשופינג בגדול, ולפי איך שחודש נובמבר התחיל (בלי ספויילרים) צריך לארגן איזה עוצר בהקדם.

להתלבש בפחות

השבוע עברתי על כמה פוסטים בבלוג, ופתאום חשבתי על זה שלמרות שבחרתי לקרוא לבלוג שלי Dress for Less, לא באמת הקדשתי פוסט לעניין הזה ספציפית. באיזשהו מובן, מדובר במאפיין שהוא כל כך בסיסי מבחינתי, שלא באמת חשבתי לייחד לו פוסט משל עצמו.
ובכל זאת, מדובר בעניין די משמעותי מבחינת חווית הקנייה שלי, והוא משליך על הפריטים שנמצאים או חסרים בארון הפרטי שלי.

ה"בעיה" היא שאני אוהבת לקנות. אני אוהבת את החידוש, את החיפוש, את המגוון, את הרגע בו פריט מסוים תופס את העין ושובה לי את הלב. אני אוהבת את חווית הקנייה, ולכן אני גם קונה די הרבה. אני כמעט לא קונה דברים "כי צריך" או "כי חסר לי", לרוב אני קונה לפי המצאי בשטח. כל עוד מדובר בפריט שיפה בעיני, שנראה לי שימושי, וכן, שמחירו מתאים לי לכיס.

בעניין הזה, אולי צריך לשים כאן כוכבית, כי האהבה הזו לקניות והשפע שיש לי בארון, הם התפתחות טרייה יחסית (שנתיים-שלוש סך הכל) שהגיעה בד בבד עם ירידה די משמעותית במשקל שביצעתי בסיום תואר ראשון. במשך רוב החיים שלי הייתי ילדה, נערה, בחורה שמנמנה (שמנה ממש בתקופת הצבא), ולא היה איכפת לי כהוא זה מאופנה, מבגדים ומשופינג. לא הלכתי עם שמלות, מגפיים או גופיות. לא הייתי חולמת ללבוש סקיני או חצאית, ובמקרה הטוב היו לי בארון 3 זוגות נעליים ו-4 זוגות מכנסיים.

במידה רבה, הרוויה של השנים האחרונות היא פיצוי על תקופה ארוכה מאוד של חסר בתחום הזה. אולי פעם עוד אקדיש לעניין הזה פוסט משלו. בכל אופן, עם התיאבון ההולך ומתעצם לקניית בגדים, הגיעה ההבנה שצריך למצוא אופציות חסכוניות.

בתור סטודנטית ענייה התרגלתי שלא היה לי הרבה כסף להוציא על שופינג, וכך למדתי לחפש הזדמנויות לקנות פריטים מוצלחים בזול. היום יש לי קצת יותר כסף (לא הרבה יותר, בכל זאת צריך לממן דירה ורכב), אבל זה לא שינה את הגישה הבסיסית שלי. אני עדיין כמעט אף פעם לא קונה בגדים ברשתות במחירי העונה (מקסימום פריט או שניים בשנה) והמלתחה שלי מורכבת ברובה מבגדים שנקנו בסופעונה, בחנויות אאוטלט, או בחנויות יד שנייה.

יש לעניין הזה גם יתרונות משלו, מעבר לחסכון. כשקונים בגישה של "חפש את המטמון", הקנייה היא מאתגרת יותר, וכל פריט שקונים הוא סוג של "מציאה" חד פעמית ומשמחת. זו חוויה שונה לגמרי מכניסה לרשת בעונה ובחירה של פריט שנמצא על המדף (או במחסן) בעשרות עותקים. זה דורש זמן ונכונות לנבור ולהתעסק בחיפוש עצמו, אבל זה גם הרבה יותר מתגמל.

כמובן, אין שום חוכמה בלקנות בזול פריטים זולים. הכיף הוא כשמוצאים פריט איכותי באחוזון ממחירו המקורי. כאן נכנס גם קצת העניין של הפיכה ל"זונת מותגים", כי כשקונים יד שנייה אין הרבה רמזים חזקים יותר מהמותג כדי לעזור לזהות האם מדובר בסחורה איכותית או בג'אנק מצוי. לכן, הדבר הראשון שאני מסתכלת עליו (אחרי שאני מחליטה אם הבגד לטעמי כמובן) זו התווית. זה עניין שהולך ומתעצם אצלי, כך שאם פעם הייתי מוכנה להתפשר על האיכות של בגד לטובת מחיר אטרקטיבי, היום אני מוצאת שאני דווקא מוכנה לשלם (קצת) יותר עבור תוצר איכותי יותר. אולי עם הזמן האלמנט הזה יתחזק על חשבון החסכנות ואני אתחיל לקנות פחות אבל איכותי/עמיד/יוקרתי יותר. נראה.

ואחרי ה-Wall of text הזה, חשבתי לתת כמה דוגמאות חיות מתוך הארון שלי. השילובים נלבשו כולם במהלך השבועות האחרונים (ולא צולמו למטרת הפוסט הזה, כך שהם אפילו לא מייצגים את הפריטים היותר שווים בארון שלי).

הגופייה, מהוניגמן אאוטלט, עלתה 10 שקלים. הג'קט, במקור של זארה מהליין של הילדים, עלה גם הוא 10 שקלים בחנות יד שנייה. הג'ינס הוא אחד משמונה זוגות ג'ינס של פוקס שקניתי כשהיה להם מבצע של ג'ינסים ב-20 ש"ח באאוטלט. בקיצור, כל הבגדים יחד עלו 40 ש"ח.

החולצה של H&M נקנתה ב-10 שקלים בסייל, רק בשבוע שעבר. הג'ינס מהוניגמן אאוטלט ועלה 20 ש"ח.

הגופיה הכתומה והסריג שניהם של קסטרו, ונקנו בקסטרו אאוטלט. הגופיה ב-10 שקלים, הסריג ב-30 ש"ח. הג'ינס הוא אותו ג'ינס מהתמונה הראשונה - מפוקס אאוטלט ב-20 ש"ח. הנעליים במקרה הזה היו די חסכוניות אף הן - מדובר בנעלי עור של מרקס אנד ספנסר, והן נרכשו באיביי ב-85 ש"ח כולל משלוח.

החולצה, מהסופעונה בקיץ האחרון של זארה, עלתה 20 ש"ח. הסקיני השחור נקנה בסופעונה בחורף שעבר בברשקה ועלה 40 ש"ח. הצעיף, מ-ASOS, עלה 45 ש"ח (ומבחינתי זה היה מחיר גבולי לשלם עבור צעיף, אבל התאהבתי בפרינט שלו).

גופיית הפסים, שנרכשה עוד לפני אובססית הפסים הנוכחית שלי, נקנתה ב-10 שקלים שלמים בשופרסל מכל המקומות. הג'קט המושלם הזה, של זארה במקור, נרכש ב-40 ש"ח בחנות יד שניה. הג'ינס הוא עוד אחד מאסופת פוקס אאוטלט ב-20 ש"ח.

השורה התחתונה, כמו שאפשר להבין, היא שהארון שלי מורכב כמעט אקסקלוסיבית מבגדים שנרכשו בזיל הזול. אני מאמינה שהעובדה הזו לא ניכרת בדרך הלבוש שלי, בשילובים או בפריטים עצמם. החסכון בכסף עבור כל פריט מאפשר לי לקנות די הרבה פריטים, וכך אני יכולה לגוון, לחדש, ולהנות מחווית הקניה והלבישה של בגדים חדשים לעתים קרובות יותר. אולי בעתיד לא יהיה לי הפנאי או הרצון להקדיש זמן ואנרגיה לחיפוש אוצרות ביגוד, אבל נכון לעכשיו, זה איזון נכון עבורי בין הרצון להתחדש והצורך לחסוך.