להתלבש בפחות

השבוע עברתי על כמה פוסטים בבלוג, ופתאום חשבתי על זה שלמרות שבחרתי לקרוא לבלוג שלי Dress for Less, לא באמת הקדשתי פוסט לעניין הזה ספציפית. באיזשהו מובן, מדובר במאפיין שהוא כל כך בסיסי מבחינתי, שלא באמת חשבתי לייחד לו פוסט משל עצמו.
ובכל זאת, מדובר בעניין די משמעותי מבחינת חווית הקנייה שלי, והוא משליך על הפריטים שנמצאים או חסרים בארון הפרטי שלי.

ה"בעיה" היא שאני אוהבת לקנות. אני אוהבת את החידוש, את החיפוש, את המגוון, את הרגע בו פריט מסוים תופס את העין ושובה לי את הלב. אני אוהבת את חווית הקנייה, ולכן אני גם קונה די הרבה. אני כמעט לא קונה דברים "כי צריך" או "כי חסר לי", לרוב אני קונה לפי המצאי בשטח. כל עוד מדובר בפריט שיפה בעיני, שנראה לי שימושי, וכן, שמחירו מתאים לי לכיס.

בעניין הזה, אולי צריך לשים כאן כוכבית, כי האהבה הזו לקניות והשפע שיש לי בארון, הם התפתחות טרייה יחסית (שנתיים-שלוש סך הכל) שהגיעה בד בבד עם ירידה די משמעותית במשקל שביצעתי בסיום תואר ראשון. במשך רוב החיים שלי הייתי ילדה, נערה, בחורה שמנמנה (שמנה ממש בתקופת הצבא), ולא היה איכפת לי כהוא זה מאופנה, מבגדים ומשופינג. לא הלכתי עם שמלות, מגפיים או גופיות. לא הייתי חולמת ללבוש סקיני או חצאית, ובמקרה הטוב היו לי בארון 3 זוגות נעליים ו-4 זוגות מכנסיים.

במידה רבה, הרוויה של השנים האחרונות היא פיצוי על תקופה ארוכה מאוד של חסר בתחום הזה. אולי פעם עוד אקדיש לעניין הזה פוסט משלו. בכל אופן, עם התיאבון ההולך ומתעצם לקניית בגדים, הגיעה ההבנה שצריך למצוא אופציות חסכוניות.

בתור סטודנטית ענייה התרגלתי שלא היה לי הרבה כסף להוציא על שופינג, וכך למדתי לחפש הזדמנויות לקנות פריטים מוצלחים בזול. היום יש לי קצת יותר כסף (לא הרבה יותר, בכל זאת צריך לממן דירה ורכב), אבל זה לא שינה את הגישה הבסיסית שלי. אני עדיין כמעט אף פעם לא קונה בגדים ברשתות במחירי העונה (מקסימום פריט או שניים בשנה) והמלתחה שלי מורכבת ברובה מבגדים שנקנו בסופעונה, בחנויות אאוטלט, או בחנויות יד שנייה.

יש לעניין הזה גם יתרונות משלו, מעבר לחסכון. כשקונים בגישה של "חפש את המטמון", הקנייה היא מאתגרת יותר, וכל פריט שקונים הוא סוג של "מציאה" חד פעמית ומשמחת. זו חוויה שונה לגמרי מכניסה לרשת בעונה ובחירה של פריט שנמצא על המדף (או במחסן) בעשרות עותקים. זה דורש זמן ונכונות לנבור ולהתעסק בחיפוש עצמו, אבל זה גם הרבה יותר מתגמל.

כמובן, אין שום חוכמה בלקנות בזול פריטים זולים. הכיף הוא כשמוצאים פריט איכותי באחוזון ממחירו המקורי. כאן נכנס גם קצת העניין של הפיכה ל"זונת מותגים", כי כשקונים יד שנייה אין הרבה רמזים חזקים יותר מהמותג כדי לעזור לזהות האם מדובר בסחורה איכותית או בג'אנק מצוי. לכן, הדבר הראשון שאני מסתכלת עליו (אחרי שאני מחליטה אם הבגד לטעמי כמובן) זו התווית. זה עניין שהולך ומתעצם אצלי, כך שאם פעם הייתי מוכנה להתפשר על האיכות של בגד לטובת מחיר אטרקטיבי, היום אני מוצאת שאני דווקא מוכנה לשלם (קצת) יותר עבור תוצר איכותי יותר. אולי עם הזמן האלמנט הזה יתחזק על חשבון החסכנות ואני אתחיל לקנות פחות אבל איכותי/עמיד/יוקרתי יותר. נראה.

ואחרי ה-Wall of text הזה, חשבתי לתת כמה דוגמאות חיות מתוך הארון שלי. השילובים נלבשו כולם במהלך השבועות האחרונים (ולא צולמו למטרת הפוסט הזה, כך שהם אפילו לא מייצגים את הפריטים היותר שווים בארון שלי).

הגופייה, מהוניגמן אאוטלט, עלתה 10 שקלים. הג'קט, במקור של זארה מהליין של הילדים, עלה גם הוא 10 שקלים בחנות יד שנייה. הג'ינס הוא אחד משמונה זוגות ג'ינס של פוקס שקניתי כשהיה להם מבצע של ג'ינסים ב-20 ש"ח באאוטלט. בקיצור, כל הבגדים יחד עלו 40 ש"ח.

החולצה של H&M נקנתה ב-10 שקלים בסייל, רק בשבוע שעבר. הג'ינס מהוניגמן אאוטלט ועלה 20 ש"ח.

הגופיה הכתומה והסריג שניהם של קסטרו, ונקנו בקסטרו אאוטלט. הגופיה ב-10 שקלים, הסריג ב-30 ש"ח. הג'ינס הוא אותו ג'ינס מהתמונה הראשונה - מפוקס אאוטלט ב-20 ש"ח. הנעליים במקרה הזה היו די חסכוניות אף הן - מדובר בנעלי עור של מרקס אנד ספנסר, והן נרכשו באיביי ב-85 ש"ח כולל משלוח.

החולצה, מהסופעונה בקיץ האחרון של זארה, עלתה 20 ש"ח. הסקיני השחור נקנה בסופעונה בחורף שעבר בברשקה ועלה 40 ש"ח. הצעיף, מ-ASOS, עלה 45 ש"ח (ומבחינתי זה היה מחיר גבולי לשלם עבור צעיף, אבל התאהבתי בפרינט שלו).

גופיית הפסים, שנרכשה עוד לפני אובססית הפסים הנוכחית שלי, נקנתה ב-10 שקלים שלמים בשופרסל מכל המקומות. הג'קט המושלם הזה, של זארה במקור, נרכש ב-40 ש"ח בחנות יד שניה. הג'ינס הוא עוד אחד מאסופת פוקס אאוטלט ב-20 ש"ח.

השורה התחתונה, כמו שאפשר להבין, היא שהארון שלי מורכב כמעט אקסקלוסיבית מבגדים שנרכשו בזיל הזול. אני מאמינה שהעובדה הזו לא ניכרת בדרך הלבוש שלי, בשילובים או בפריטים עצמם. החסכון בכסף עבור כל פריט מאפשר לי לקנות די הרבה פריטים, וכך אני יכולה לגוון, לחדש, ולהנות מחווית הקניה והלבישה של בגדים חדשים לעתים קרובות יותר. אולי בעתיד לא יהיה לי הפנאי או הרצון להקדיש זמן ואנרגיה לחיפוש אוצרות ביגוד, אבל נכון לעכשיו, זה איזון נכון עבורי בין הרצון להתחדש והצורך לחסוך.