Window Shopping

אנחנו נמצאים עכשיו בתקופה המבאסת הזו, כשהסוף עונה בשיאו אבל ההנחות הסופיות עוד מבוששות לבוא. זה השלב שבו כניסה לחנויות היא דבר קצת מסוכן מבחינתי - מצד אחד כבר יש הנחות, אז קיים פיתוי לקנות. מצד שני, ההנחות עוד לא ממש משמעותיות אז המחירים עדיין יחסית גבוהים. מצד שלישי - אם אני אחכה, אולי עד שירדו המחירים סופית לא יישאר שום דבר מוצלח על המדפים. מצד רביעי - מי באמת צריך עוד בגדים? בטח לא אני.

יוצאת הדופן בסיפור הזה היא H&M, שהגיעו ל-70% לפני כל יתר הרשתות, ובשלב הזה כבר מוכרים את השאריות של השאריות של העודפים שאף אחד לא רצה. שם כבר אין מה לחפש מציאות יותר. אם זה עדיין נמצא, זה כנראה לא שווה אפילו את ה-30 שקל שלוקחים על זה.

לצד מתחם הסייל המתרוקן מנכסיו, מכניסים כבר את "הקולקציה החדשה", שהיא חורפית כמו הקולקציה הישנה, רק במחיר מלא. בדרך כלל, כשאני נכנסת לחנות בתקופת הסיילים ורואה רק קולקציה חדשה, אני עושה מיד אחורה פנה ועוברת לחנות הבאה. למחפשי מציאות כמוני אין מה לעשות בחנות שמלאה בסחורה חדשה ונטולת הנחות. באופן כללי אני לא חובבת גדולה של הפעילות המכונה Window Shopping - המעבר בין הסחורה החדשה בידיעה ברורה שאני לא הולכת לצאת מהחנות עם כלום. בעיני זה סתם להוציא את העיניים, ומי צריך את התסכול הזה. עדיף לקנות כשהכל (או כמה שיותר) בהישג יד ונגיש.

ובכל זאת, חשבתי שזה יכול להיות דווקא נחמד לעשות קצת Window Shopping מקוון דרך האתרים של הרשתות הגדולות. כל כך הרבה מהקניות שלי הן לחלוטין מבוססות הזדמנות ומצאי בסוף עונה, שדי מעניין אותי לבדוק מה הייתי קונה אם הכסף לא היה פקטור והייתי נכנסת לחנות כשכל הסחורה עדיין על המדפים ואין מחסור במידות ובדגמים. הסיכוי שאחד מהפריטים האלו באמת יגיע לארון שלי הוא נמוך למדי, אבל זה בסדר, גם ככה אין שם מקום.

H&M

הסריג הזה כמעט מתוק כמו הדבר האמיתי

חולצת משבצות צבעונית זה דבר אחד שעדיין חסר לי בארון

חולצת בייסיק מוצלחת שבטוח לא תישאר לסוף עונה

יש לשמלה הזו גזרה מצויינת, אבל רק עם גופיה מתחת

Zara

עוד חולצת משבצות מתוקה בגוונים יפים

חולצת פסים עם מפתח צוואר ואורך שרוולים מושלם

בגזרת הפנטזיה, בגלל הצבע, אבל המעיל הזה פשוט שובה לב

Pull&Bear

חולצת ג'ינס מוצלחת - עוד דבר שעדיין אין לי בארון

סווטשירט אפור בסיסי ושימושי. בדיוק כמו שצריך

לקראת הקיץ - טישירט קצרה עם הדפס מתוק

מגפונים חומים, כי כבר יש לי מספיק שחורים אבל אף לא זוג חום אחד

French Connection

סוודר בורדו, אבל עם קטע (קטע ורוד, ליתר דיוק)

חצאית באורך וגזרה מושלמים, ותמיד צריך עוד חצאית שחורה

שמלת פסים מבד עבה ואיכותי בגזרה מחמיאה

Dorothy Perkins

חולצה קלילה עם הדפס נהדר

סוודר בצבע מקסים עם דיטייל מעניין בסריגה

שמלה בגזרת סקייטר עם הדפס יפה בגוונים חורפיים

Bershka

יש לי חולשה לחולצות שמעוטרות רק בחלקן העליון - פרפקט לחצאיות

ובאותה צבעוניות מקסימה של אפור-כחול, סריג קליל ומתוק

סקיני בהיר צמוד צמוד, כי אני חזק בקטע של ג'ינסים כרגע

והייתי יכולה להמשיך עוד, אבל נראה לי שעם כל פריט נוסף ברשימה אני יותר ויותר מתפתה ללכת לבדוק אותם מקרוב בחנות, אז עדיף שאעצור כאן ואתחיל לשנן לעצמי במרץ "יש לך מספיק בגדים".

Brand Loyalty

אני חושבת שזה די טבעי לפתח "נאמנות" למותגים מסוימים. בסופו של דבר, כשאתה מוצא חברה שמייצרת מוצר איכותי שמתאים לצרכים שלך, בטווח מחירים שמקובל עלייך, למה שלא תמשיך לחפש אצלה מוצרים נוספים בעתיד? כמובן שכל תחום עומד בפני עצמו. יש תחומים שבהם קל מאוד ואפילו הגיוני להיצמד למותג אחד באופן אקסקלוסיבי (משקפי שמש ושעונים הן דוגמאות קלאסיות), ויש תחומים שבהם היצמדות למותג אחד בלבד מגבילה באופן משמעותי את המבחר הזמין ולא סבירה במיוחד (אני לא מכירה אף אחד שקונה את כל החולצות שלו מחברה אחת בלבד).

אין ספק ש-Brand loyalty בא לידי ביטוי ומשפיע מאוד על הדרך שבה אני קונה. יש תחומים שבהם אין לי שום נאמנות למותג ספציפי, אבל בתחומים שבהם זה קיים, טווח הבחירה והחיפוש מצטמצם בצורה משמעותית. יש לזה יתרונות ויש לזה חסרונות. ההצמדות למותג אחד הופכת את רוב הסחורה שקיימת בקטגוריה שלו ללא רלוונטית עבורי, מה שחוסך לי כסף והתעסקות - אם זה לא מותג X, זה פשוט לא מעניין אותי. מצד שני, לעתים המותגים האלה הם לא תחרותיים במיוחד מבחינת מחיר כך שההיצמדות אליהם דווקא עולה ביוקר, וכמובן שחוסר עניין במותגים נוספים אומר שהמגוון והמבחר שעומד לרשותי קטן, ויכול להיות שאני מפסידה מותגים אחרים מוצלחים לא פחות.

בכל אופן, לטוב ולרע, אלו המותגים שאליהם פיתחתי נאמנות נכון להיום:

תיקים וארנקים - Fossil
עד לפני שנה וחצי בערך הייתי קונה תיקים וארנקים של כל מיני חברות, וכל הזמן הייתי בחיפוש אחרי פריטים חדשים להוסיף לאוסף התיקים שלי. מאז שהתאהבתי בפוסיל, הפסקתי לגמרי להסתכל על תיקים בחנויות ולחפש תיקים באסוס. התיקים היחידים שאני עדיין מחפשת הם תיקים של פוסיל, ואותם אני רוכשת רק דרך איביי. אז כן, זה בהחלט אומר שהמבחר שלי הצטמצם, ופוסיל הוא מותג בעל מחירים לא נוחים בעליל, מה שמקשה על הרכישה... מצד שני, אין לי שום ספק שחסכתי לעצמי קנייה של כמה תיקים ב"הזדמנויות" כאלו ואחרות, שבעבר היו מפתים אותי בזכות מחיר נמוך והיום לא מושכים לי אפילו את העין.

Some of My Fossil Bags

My Fossil Wallets

My Fossil iPhone Cases

שעונים - Swatch
בניגוד לשני המותגים האחרים ברשימה, על מותג השעונים סווטש לא התבייתתי רק בשנים האחרונות. מאז שאני זוכרת את עצמי, או לפחות מאז שאני זוכרת את עצמי עם שעון על היד, תמיד השעון הזה היה של סווטש. את הראשונים קנו לי ההורים, (נדמה לי שאפילו קיבלתי אחד מתנה לבת מצווה), ובאופן טבעי נשארתי עם המותג המוכר והאהוב גם כשהתחלתי לקנות לעצמי את השעונים. יש נשים רבות שהשעון אצלן הוא סוג של תכשיט עדין בזהב או כסף, אבל אני עדיין אוהבת את השעונים הצבעוניים מהגומי והפלסטיק. אין הרבה מקומות שאני מרשה לעצמי להישאר בהם קצת ילדה, אבל השעונים שלי הם כנראה מקום אחד כזה.

My Swatch Watches

משקפי שמש - Ray Ban
במשך המון שנים לא הבנתי את הביג דיל עם רייבאן. אני זוכרת שאחותי הוציאה הון על משקפי טייסים שלהם לפני כמה שנים, וזה היה נראה לי כל כך מיותר. אני הייתי מרוצה עם כל מיני דגמים גנריים וזולים מאירוקה, ולא ראיתי שום הצדקה להוציא סכומים נכבדים על מותגי יוקרה. אבל מבצע מתוזמן היטב, מוכרת נחושה וזוג משקפי שמש חתוליים עשו את העבודה, ומאז לא רק שהספקתי לרכוש עוד 5 זוגות ריי-באן, גם נפטרתי כמעט מכל המשקפיים הישנים שהיו לי. אין מה לעשות, כשמתרגלים לאיכות, קשה לחזור אחורה לדגמים צ'יפיים. האמת, שגם המחיר של רייבאן בארץ ירד בצורה משמעותית בשנים האחרונות (כשקניתי את הזוג הראשון שלי 500 נחשב "מציאה", היום אפשר בלי להתאמץ מדי למצוא גם משקפיים בפחות מ-400), וגם האיכות שלהם מצדיקה לגמרי את המחיר בעיני. כשאני שמה רייבאן, העיניים שלי פשוט לא מתאמצות, ודגם אריקה שלהם כל כך נוח, קליל ולא מורגש על האף, שכבר קניתי אותו ב-3 צבעים שונים.

My Ray-Ban Sunglasses

לעומת זאת, בביגוד אין לי סנטימנטים לאף חברה ספציפית. יש לי כמובן מותגים מועדפים, כמו French Connection, Top Shop, Dorothy Perkins וכו', אבל בתכלס, בסופו של דבר אני קונה את הבגדים שלי איפה שאני מוצאת פריטים יפים במחיר סביר. אני אולי אהיה מוכנה להוציא טיפה יותר עבור פריט ממותג שאני אוהבת במיוחד, אבל לא באופן משמעותי. יש לי בארון הרבה יותר בגדים מקסטרו ו-H&M מאשר מטופשופ, וזה טבעי לגמרי, בהתחשב בהבדל במחירים ובנגישות.

גם בנעליים אני לא מוכוונת מותגים - יש לי כמה זוגות מקאליגולה, אבל זה בעיקר בגלל שהיה לי אאוטלט שלהם חצי מטר מהלימודים. יש לי כמה מקסטרו, אבל זה מאותה סיבה. אם יש חברה שאני אוהבת במיוחד בתחום ההנעלה מדובר בקלארקס, אבל המחירים שלהם לא באמת מאפשרים לי להיות "נאמנה" למותג הזה ולהסתמך עליו באופן אקסקלוסיבי. מעבר לזה, בתחום הנעליים אני פשוט לא מרגישה צורך לדבוק במותג בודד. דווקא בתחום הזה אני לגמרי נהנית מהמגוון והמבחר, ונראה לי מאוד לא חכם להגביל את עצמי באיזשהו אופן.

בשורה התחתונה, נראה שאני מותגיסטית בעיקר בתחום האקססוריז ופחות בביגוד והנעלה, וזה הגיוני לגמרי - כמה תיקים, משקפי שמש ושעונים כבר צריך? אלו הדברים שקונים לעתים רחוקות יחסית ולא מחליפים מדי יום. בגדים צריך בשפע ובתחלופה גדולה הרבה יותר, וזה אומר שרצוי לא להיות פיינשמייקרית וליצור מוגבלות למותגים ספציפיים כשזה מגיע לחולצות, מכנסיים וכיוצא באלה. יש מבחר עצום, וחלק לא מבוטל מהכיף הוא בחיפוש, בהתנסות ובגילוי של משהו חדש ומוצלח.

סכמ"ש (סיכום שופינג) - חודש דצמבר

זה היה חודש קצת משונה. מצד אחד, לא ממש התחשק לי לעשות שופינג, מצד שני איכשהו בכל זאת הצלחתי לקנות כמה בגדים חדשים, לרוב בעקבות סיילים, לרוב ב-H&M ובאסוס.
בכל זאת, רוב ההוצאות החודש עדיין הלכו על תשלומים נגררים מחודשים קודמים ועל רכישת שלל כיסויים ומגני מסך לאייפד מיני (הקדשתי הרבה יותר מדי אנרגיה לייבוא של קולקציה שלמה של קייסים וכיסויים מכל מיני מדינות. אפילו שהתוצאה הסופית נחמדה מאוד ומצדיקה את המאמץ בעיני).
אפשר לקוות שעם שנה חדשה, משכורת משודרגת, ותקופת סיילים שרק עכשיו נכנסת להילוך גבוה, חודש ינואר יניב פוסט קצת יותר מגוון ועשיר בפריטים מעניינים. אבל בינתיים, בואו נראה מה היה לנו בדצמבר...

שני סווטשירטים של Vero Moda
נרכשו ב-66 ש"ח לשניהם, דרך ASOS.
הרכישה הראשונה לחודש זה היא גם באופן אבסורדי היחידה שעדיין לא הגיעה. לכן אני לא יכולה לדעת אם הסווטשירטים האלו איכותיים ויפים במציאות, איך הם יושבים על הגוף והאם זה היה הימור נכון לקחת מידה Medium למרות שבדרך כלל אני קונה Small בחולצות מהסוג הזה. אני מקווה שהמשלוח הזה יגיע בהקדם, כי באמת מדובר כבר בעיכוב ניכר, אבל כרגע אני עדיין סומכת על אסוס שמדובר על עיכוב ולא יותר מכך.

שני סוודרים של Vila
נרכשו ב-130 ש"ח לשניהם, דרך ASOS.
הסוודרים האלו, בדומה לסווטשירטים של Vero Moda, ישבו לי לא מעט זמן בהמתנה ב-Saved Items וחיכו שאקבל החלטה. מה שהכריע בסוף את הכף, כמו תמיד, היה שילוב מנצח בין מלאי נמוך וצורך לנצל קופון הנחה מוגבל בזמן. עוד לא לבשתי את הסוודרים האלה, אבל הם הגיעו אליי ואני מרוצה מהם. יש לי שני סוודרים של Vila בסגנון דומה משנה שעברה, שאני לא מפסיקה להשתמש בהם, כך שאני בטוחה שברגע שהסוודרים האלו יכנסו לרוטציה הם יהיו לי מאוד שימושיים. הסוודר הצהוב הוא מבחינתי צעד נועז, כי צהוב הוא ממש ממש לא צבע אהוב עליי ואין לי כמעט פרטים בגוון הזה בארון. בכל זאת משהו בו משך אותי ועכשיו רק נשאר לגלות איך אשלב אותו וכמה מהר אצליח לגרום לעצמי ללבוש אותו על אף הצבע העז.

שני סוודרים ארוכים עם צווארון פולו מ-H&M
נרכשו ב-100 ש"ח לשניהם.
אחד הדברים שמאוד רציתי לשדרג בארון שלי החורף הוא את מבחר הסוודרים, ולכן כמובן קפצתי על ההזדמנות לרכוש עוד סוודרים כש-H&M הורידו מחירים מוקדם השנה. למרבה הצער חיכיתי קצת יותר מדי אחרי תחילת הסייל ולא נשארו לי סוודרים מאוד מרשימים לבחור מהם, אבל החלטתי שגם סוודר בייסיק טוב ושימושי זה נחמד, וקניתי את שני אלו, שגם מספיק ארוכים ללבוש עם טייץ, ומצד שני גם צמודים ומחמיאים לגוף, ולא נראים כמו שק חסר צורה (בניגוד לכמה סוודרים אחרים שתופסים לי מקום בארון). קניתי גם סוודר שחור נחמד ב-40 ש"ח, אבל לצערי אני לא מצליחה למצוא תמונה שלו באתר של H&M.

שמלה אדומה עם פרחים מ-Dorothy Perkins
נרכשה ב-45 ש"ח, במבצע 70% הנחה.
אני מאוד אוהבת שמלות מהסוג הזה, שנקראות Skater Dress - צמודות עד המותן ואז מתרחבות. בעיני הן מחמיאות ומתוקות. כבר כמה עונות שכמעט קניתי שמלה מהסוג הזה בצבע אדום או כתום עז, אבל כנראה שהייתי צריכה לחכות דווקא לזו. למרות שהיא קיצית למדי, נראה לי שאני דווקא אשלב אותה עם גרביונים שחורים וקרדיגן במהלך החורף. בלי גרביונים יש מצב שהיא קצת קצת קצרה עבורי. בכל מקרה היא חמודה מאוד, והמחיר היה מצויין. אני בטוחה שאמצא לה שימוש בתקופה הקרובה.

סווטשירט בורדו עם כתפיים מודגשות מ-H&M
נרכש ב-60 ש"ח.
לא, עדיין לא סיימתי עם הסייל של H&M. רק כשחיפשתי תמונה של הסווטשירט הזה באתר, גיליתי שהוא שייך בכלל לקולקציית הגברים. על הפריט עצמו אין שום זיהוי כזה, כך שהייתי בטוחה שאני קונה סווטשירט נשי לכל דבר. האמת שזה מסביר למה מידה XS התאימה מצויין.... מדובר בסווטשירט בצבע המדויק שחיפשתי מתחילת החורף, ולדעתי החיתוך שלו מחמיא על אף שהוא לא מיועד לגוף נשי. יש מצב שאני צריכה להתחיל לחפש מציאות באופן יזום באגף הגברים.

סוגיה כבדת משקל

לא כתבתי פוסט חדש כבר יחסית הרבה זמן, ויש לזה כמה סיבות - לחץ בעבודה לקראת סוף השנה, ניסיון לחסוך קצת ולהתעסק פחות בשופינג אחרי הצטברות רכישות בחודשים האחרונים, אבל גם, ואולי בעיקר - תקופה מבאסת שכזו מבחינת המשקל. התלבטתי אם להקדיש לעניין הזה פוסט, בגלל שמדובר במשהו קצת פחות קליל וכיפי לכתיבה, ואני לא בטוחה שאני רוצה להפוך את הבלוג הזה ל"יומני היקר" ולחפור בו ממעמקי תפיסת הגוף הקלוקלת שלי. אבל בסופו של דבר הגעתי למסקנה שאולי דווקא התייחסות לעניין הזה היא בדיוק מה שאני צריכה כרגע, ובדיוק מה שיאפשר לי לסגור את הפינה הבעייתית הזו ולהמשיך הלאה.

אז קצת רקע - הייתי ילדה שמנמונת וגדלתי להיות נערה שמנה. אף פעם לא הגעתי לרמות של obesity, אבל לא אהבתי את הגוף שלי והעדפתי להתעלם ממנו ולהסתיר אותו. בגדים לא עניינו אותי, ללכת לקניות הייתה מטלה לא מהנה במיוחד ואמא שלי הייתה צריכה לגרור אותי לחנויות כדי לקנות לי ג'ינס או חולצה חדשה פעם בשנה. בתכלס, פשוט לא עניין אותי איך אני לבושה, מעבר לרמה בסיסית של מידה מתאימה. סבלתי מבליינד ספוט עצום בתחום האופנה. אני כבר לא כל כך זוכרת עד כמה הייתי מודעת לעניין הזה בזמנו, אבל לדעתי פשוט לא התעסקתי בזה ולא ראיתי בזה משהו שצריך לתפוס מקום משמעותי בחיים שלי.

בגלל שלא הרגשתי נשית או חתיכה בשום צורה שהיא, ובגלל שלא אהבתי או הרגשתי מחוברת לגוף שלי, דברים כמו חצאיות, שמלות, או כל פריט לבוש נשי, צבעוני או חשוף היה נראה לי לחלוטין לא מתאים עבורי. הלכתי עם ג'ינס, טי-שירטס וסוודרים, זהו פחות או יותר. ללבוש טייץ לשיעורי ספורט היה מביך מבחינתי, ולא הייתה לי גופיה אחת בארון כי הרעיון של לחשוף את הזרועות שלי היה פשוט בלתי נתפס. לא היה שום אלמנט של אופנתיות בדרך הלבוש שלי, והרגשתי בנוח רק כל עוד יכלתי להתעלם לחלוטין מההופעה החיצונית שלי.

המצב הזה לא השתנה באופן ניכר גם אחרי שסיימתי את התיכון - תקופת הצבא פשוט איפשרה לי לא לקנות בגדים במשך שנתיים ו"לחיות" במדים. אפילו במהלך התואר הראשון לא זכור לי שיפור ניכר מבחינת הלבוש שלי. התחלתי לקנות בעצמי את הבגדים שלי, מה שכן שיפר במידה מסוימת את מבחר הבגדים שהיו לי בארון, אבל עדיין נשארתי בתחום הבטוח והמשמים של ג'ינס וטי-שירט. מה שכן, במהלך התואר הראשון השלמתי ירידה של בערך 20 קילו במשקל, ובעקבותיה, לאט לאט, התחלתי ללמוד לאהוב את הגוף שלי ולקבל אותו. זה לקח לי הרבה זמן, גם אחרי הירידה במשקל, אבל בסוף הגעתי לשם.

במהלך השנים האחרונות, בתקופת התואר השני ואחריה, עסקתי באופן נמרץ ונלהב בהשלמת פערים - הארון שלי היה מאוד מאוד דל עד גיל 26 בערך, ואז הגיע התיאבון והעניין בבגדים והפך אותי לקניינית צמרת, ואפשר לומר לשופוהוליקית. התאווה לאוכל הוחלפה במידה לא מבוטלת בתאווה לבגדים, ופתאום היו לי בארון מגפיים, וסקיני ג'ינס, והמון חצאיות ושמלות וגופיות. כל הפריטים האלו שבעבר נראו לי פשוט לא רלוונטיים העניקו לי עכשיו חיזוקים להמשיך בדיאטה (או לשמור עליה), לאהוב את מה שאני רואה בראי, ולרצות להתלבש בדרך שתציג את הגוף שלי ולא תסתיר אותו.

הבעיה כאן, כמובן, היא ההתניה - אני אוהבת את הגוף שלי, אבל רק כשהוא במשקל שאני רוצה שהוא יהיה בו ורק כשהוא במידה שאני מרגישה בה טוב (36). כל עוד אני נשארת באזור הזה, אני נהנית לקנות ולהתלבש (אפילו שאני עדיין עובדת על התעוזה ועל היציאה מהקומפורט זון הסולידי שלי). אבל אם אני עולה, אפילו אם זו לא עליה מאוד מאוד דרמטית, מיד נעלם לי החשק להתלבש יפה ולהקדיש מחשבה ותכנון להופעה שלי. מיד אני חוזרת לאותה גישה מבאסת של "להתלבש בשביל לכסות" מגיל ההתבגרות.

וזה המצב שבו הייתי רוב החודש האחרון, מאז חנוכה ומשמניו הרבים. אמנם בתקופה הזו לא לגמרי הפסקתי לרכוש (מסתבר ששופוהוליקיות מפתחת עמידות עם הזמן), אבל המצב רוח והרצון להתעסק בבגדים ובצד הוויזואלי והאופנתי בהחלט ירד באופן ניכר. אני יודעת שברגע שאצליח לחזור לשמור על הדיאטה וארד טיפה במשקל, מיד המצב ישתנה, אבל אני שואלת את עצמי למה המשקל שלי משפיע באופן כל כך אקוטי על מצב הרוח ועל הדימוי העצמי? למה אני לא מצליחה לאהוב את הגוף שלי גם כשהוא לא במצבו האופטימלי?

כנראה שנדרשים חיים שלמים בשביל ללמוד לאהוב את עצמנו כמו שאנחנו ולא רק בתנאים מסוימים.
אני אמשיך לעבוד על זה.

בינתיים, אסיים בשיר מקסים של Arctic Monkeys.