בהשראת הפוסט הזה, אליו נחשפתי דרך סקר בפורום תפוז, חשבתי שיש מקום לעסוק קצת יותר בהרחבה בעניין הזה גם כאן.
כבר כמה פעמים חשבתי לעצמי שזה מגוחך לגמרי, איך שאני יכולה להוציא כמה מאות שקלים על תיק, ג'קט או שעון בלי להניד עפעף (אוקיי, עם טיפה עפעופים הכרחיים), ולעומת זאת כשמגיע הרגע שאני צריכה לקנות חזייה או טי-שירט פשוטה, אני מוצאת את עצמי מתקמצנת אפילו על 30 שקלים.
כמובן שעומד מאחורי זה הגיון מסוים - בשעון, בתיק או בג'קט (אוקיי, אולי קצת פחות בג'קט) אני אמורה להשתמש לאורך זמן, באופן יומיומי, בהזדמנויות מרובות ומגוונות. אבל זה טיעון שעובד מול חסכון על שמלות אירועים חד פעמיות, לא חזיות... גם בחזיות משתמשים לאורך זמן ובאופן יומיומי. אז אולי זה עניין הויזיביליות? חזיות (והלבשה תחתונה) לא רואים, אז למה לבזבז הרבה כסף? ואולי זה פשוט עניין של היצע - חזיות, טי-שירטס ותחתונים אפשר להשיג בזיל הזול, אז למה להתעקש על היקרים? תיק עור טוב, לעומת זאת, לא כל כך פשוט למצוא בגרושים (ואני אמורה לדעת!).
או שאולי זה עניין פשוט של תפיסות מושרשות - דבר אחד פשוט נתפס כשווה יותר מדבר אחר, ואין טעם לרציונליזציות. הרי יש קטגוריות שבעבר תפסתי כלא ראויות להשקעה רבה, ששיניתי את דעתי לגביהן. לדוגמא משקפי שמש. אולי ביום מן הימים אני אחליט שנורא חשוב לי לקנות חזיות איכותיות ויוקרתיות, מי יודע.
נכון לעכשיו, זה מתחלק אצלי ככה:
יש לי כנראה תפיסה שתיק זה פריט שראוי להשקיע בו. אני קונה הרבה תיקים, כולם מעור (חוץ מאלו שקניתי בתקופת הקיפלינג שלי), ומוכנה לשלם עליהם מחירים שלא הייתי מוכנה לשלם על אף פריט לבוש (חוץ מג'קטים, מסתבר).
משקפי שמש
כשזה מגיע למשקפי שמש, אני קונה רק ריי-באן, ומוכנה לשלם את המחיר (המזל הוא שהן באופן תמידי במבצעים כאלו ואחרים). יש לי ארבעה דגמי ריי-באן, ואני לא צריכה לקנות עוד זוג משקפיים בשלושים השנים הבאות לפחות.
שעונים
אני לא בעניין של שעוני יוקרה. אני יודעת שיש נשים שמתייחסות לשעון כמו תכשיט, אבל אני לא שם עדיין, ואולי לא בכלל. מותג השעונים האהוב עליי הוא סווטש, ואצלם אני אוהבת בעיקר את הדגמים הפחות יקרים. פריקת העול מגיעה לא מהמחיר פר פריט, אלא מהכמות - כרגע אני באובססיית שעונים קלה שהובילה לרכישה של לא פחות מ-3 שעונים בחודש האחרון.
מתקמצנת/חוסכת:
חולצות טי/חולצות בסיס
לא מוכנה להוציא עליהן יותר מעשרים שקלים. על חולצות טי "מיוחדות" עם הדפס או אלמנט מעניין אני אוציא 30-40, מקסימום. איפשהו הן נתפסות אצלי כפריט בסיסי שלא ראוי לבזבז עליו הרבה כסף.
חזיות
3 במאה, במבצעים שיש תמיד בחנויות מפעל של לודג'יה רוטקס. לא חושבת שקניתי לעצמי בחיי חזיה שעלתה יותר מ-33.3 שקלים.
תחתונים
10 שקלים. זהו. אם יש סיבה להוציא יותר, עוד לא עליתי עליה.
טייץ/גרביונים/גרביים
10 לפשוטים/חלקים, 20 למדוגמים. למרבה המזל אלו המחירים בסופעונה, ויש לי יותר ממה שאני צריכה גם ככה.
ג'ינס
אני יודעת שיש אנשים שקונים ג'ינסים בהון תועפות, ואף פעם לא ממש הבנתי את זה. כנראה התרגלתי למחירים של הג'ינס בפוקס אאוטלט ובתמנון. אולי אני פשוט לא מודעת להבדלי איכות שמצדיקים את הפרשי המחיר.
כבר כמה פעמים חשבתי לעצמי שזה מגוחך לגמרי, איך שאני יכולה להוציא כמה מאות שקלים על תיק, ג'קט או שעון בלי להניד עפעף (אוקיי, עם טיפה עפעופים הכרחיים), ולעומת זאת כשמגיע הרגע שאני צריכה לקנות חזייה או טי-שירט פשוטה, אני מוצאת את עצמי מתקמצנת אפילו על 30 שקלים.
כמובן שעומד מאחורי זה הגיון מסוים - בשעון, בתיק או בג'קט (אוקיי, אולי קצת פחות בג'קט) אני אמורה להשתמש לאורך זמן, באופן יומיומי, בהזדמנויות מרובות ומגוונות. אבל זה טיעון שעובד מול חסכון על שמלות אירועים חד פעמיות, לא חזיות... גם בחזיות משתמשים לאורך זמן ובאופן יומיומי. אז אולי זה עניין הויזיביליות? חזיות (והלבשה תחתונה) לא רואים, אז למה לבזבז הרבה כסף? ואולי זה פשוט עניין של היצע - חזיות, טי-שירטס ותחתונים אפשר להשיג בזיל הזול, אז למה להתעקש על היקרים? תיק עור טוב, לעומת זאת, לא כל כך פשוט למצוא בגרושים (ואני אמורה לדעת!).
או שאולי זה עניין פשוט של תפיסות מושרשות - דבר אחד פשוט נתפס כשווה יותר מדבר אחר, ואין טעם לרציונליזציות. הרי יש קטגוריות שבעבר תפסתי כלא ראויות להשקעה רבה, ששיניתי את דעתי לגביהן. לדוגמא משקפי שמש. אולי ביום מן הימים אני אחליט שנורא חשוב לי לקנות חזיות איכותיות ויוקרתיות, מי יודע.
נכון לעכשיו, זה מתחלק אצלי ככה:
פורקת עול:
תיקיםיש לי כנראה תפיסה שתיק זה פריט שראוי להשקיע בו. אני קונה הרבה תיקים, כולם מעור (חוץ מאלו שקניתי בתקופת הקיפלינג שלי), ומוכנה לשלם עליהם מחירים שלא הייתי מוכנה לשלם על אף פריט לבוש (חוץ מג'קטים, מסתבר).
 |
| French Connection Adele Shoulder Bag |
ג'קטים
הפריט היקר ביותר בארון שלי הוא ג'קט שעלה 600 שקלים, של Bershka. יש לי גם חיבה מופרזת לפריט הלבוש הזה, שהובילה לכך שיש לי כרגע משהו כמו 15 ג'קטים בארון. |
| Bershka Stitched Leather Jacket |
משקפי שמש
כשזה מגיע למשקפי שמש, אני קונה רק ריי-באן, ומוכנה לשלם את המחיר (המזל הוא שהן באופן תמידי במבצעים כאלו ואחרים). יש לי ארבעה דגמי ריי-באן, ואני לא צריכה לקנות עוד זוג משקפיים בשלושים השנים הבאות לפחות.
 |
| My four Ray-Bans. Yes, two are the same model |
שעונים
אני לא בעניין של שעוני יוקרה. אני יודעת שיש נשים שמתייחסות לשעון כמו תכשיט, אבל אני לא שם עדיין, ואולי לא בכלל. מותג השעונים האהוב עליי הוא סווטש, ואצלם אני אוהבת בעיקר את הדגמים הפחות יקרים. פריקת העול מגיעה לא מהמחיר פר פריט, אלא מהכמות - כרגע אני באובססיית שעונים קלה שהובילה לרכישה של לא פחות מ-3 שעונים בחודש האחרון.
 |
| Three Swatch Watches, One Month |
מתקמצנת/חוסכת:
חולצות טי/חולצות בסיס
לא מוכנה להוציא עליהן יותר מעשרים שקלים. על חולצות טי "מיוחדות" עם הדפס או אלמנט מעניין אני אוציא 30-40, מקסימום. איפשהו הן נתפסות אצלי כפריט בסיסי שלא ראוי לבזבז עליו הרבה כסף.
חזיות
3 במאה, במבצעים שיש תמיד בחנויות מפעל של לודג'יה רוטקס. לא חושבת שקניתי לעצמי בחיי חזיה שעלתה יותר מ-33.3 שקלים.
תחתונים
10 שקלים. זהו. אם יש סיבה להוציא יותר, עוד לא עליתי עליה.
טייץ/גרביונים/גרביים
10 לפשוטים/חלקים, 20 למדוגמים. למרבה המזל אלו המחירים בסופעונה, ויש לי יותר ממה שאני צריכה גם ככה.
ג'ינס
אני יודעת שיש אנשים שקונים ג'ינסים בהון תועפות, ואף פעם לא ממש הבנתי את זה. כנראה התרגלתי למחירים של הג'ינס בפוקס אאוטלט ובתמנון. אולי אני פשוט לא מודעת להבדלי איכות שמצדיקים את הפרשי המחיר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה